רשימת מרחבים
עקרון זכויות האדם והאזרח
 
 

עקרון זכויות האדם והאזרח

עקרון זכויות האדם מבוסס על הרצון להבטיח קיום אנושי בכבוד לכל בני האדם ולמנוע פגיעה בזכויות הטבעיות, הן מצד השלטונות והן מצד אנשים אחרים במדינה. המקור לכל זכויות האדם הוא ערך כבוד האדם. זכויות האדם הן זכויות טבעיות השייכות לאדם מעצם היותו אדם. אלו הן זכויות יסוד שאינן מוענקות על ידי השלטון, והשלטון אינו יכול ליטול אותן מהפרט.

קייימות ארבע קבוצות של זכויות, חלקן זכויות טבעיות וחלקן זכויות שאינן טבעיות, המוענקות לאדם על ידי השלטון:

זכויות טבעיות

זכויות שאינן טבעיות (מוענקות)

זכויות האדם

1. הזכות לחיים, בטחון ושלמות הגוף

2. הזכות לחירות

- חופש המחשבה והדעה

- חופש המצפון

- חופש הביטוי וחירות המידע

- חופש העיתונות

- חופש ההתאגדות

- חופש הדת וחופש מדת

- חופש התנועה

- חופש העיסוק

- חופש ממאסר שרירותי

- חופש האסיפה

- חופש ההפגנה

- חופש השביתה

- חופש הנישואין

- חופש הבחירה

3. הזכות לקניין

4. הזכות לכבוד

5. הזכות להליך הוגן

6. הזכות לשוויון

זכויות האזרח / זכויות פוליטיות

  1. הזכות לבחור ולהיבחר
  2. הזכות להתארגנות והתאגדות
  3. הזכות לבקר ולפקח על השלטון

זכויות חברתיות

  1. הזכות לרמת חיים
  2. הזכות לדיור
  3. הזכות לטיפול רפואי
  4. זכויות עובדים ותנאי העסקה
  5. הזכות לחינוך

זכויות קבוצה

זכויות מיעוטים: שמירה על שפה / תרבות / חינוך / דת ומורשת

הזכות לחיים, בטחון ושלמות הגוף– זכותו של כל אדם לחיות מבלי לחשוש מפגיעה גופנית או נפשית המסכנת את חייו או פוגעת בשלמות גופו. המדינה חייבת לספק לאדם את ההגנה הדרושה כדי שיוכל לממש את זכות זו. החיים הם תנאי מוקדם למימוש כל שאר הזכויות ולכן זכות זו היא הזכות הבסיסית ביותר.

הזכות לחירות – החופש של כל אדם לבחור איך לפעול ואיך להתנהג. לכל אחד יש זכות לעשות מה שהוא רוצה כל עוד הוא אינו פוגע בעצמו, באנשים אחרים או בחברה כולה.

הזכות לחירות מורכבת מזכויות רבות, שכל אחת מהן היא זכות בפני עצמה. הזכויות שכלולות בתוך הזכות לחירות הן:

א. חופש המחשבה והדעה – זכותו של כל אדם לחשוב ולגבש לעצמו דעה בכל נושא. חירות המחשבה היא זכות מוחלטת ואינה באה לידי ביטוי בפעולה חיצונית.

ב. חופש המצפון – כל אדם זכאי להחזיק בדעות ובערכים לפי תפיסת עולמו. זכותו של כל אדם לאמץ לעצמו ערכים ולנהוג על פיהם או לסרב לבצע פעולה בשם אותם ערכים.

ג. חופש הביטוי – זכותו של כל אדם להביע ולבטא את עצמו, את דעותיו ומחשבותיו בדרכים שונות. למשל, באמצעות התקשורת, אמנות, הפגנות, לבוש וכו'.

ד. חופש המידע וזכות הציבור לדעת – זכותו של כל אדם לקבל מידע על מה שקורה במדינה שלו ועל העניינים שמשפיעים על חייו. האדם זקוק למידע זה כדי שיוכל לגבש לעצמו דעה בכל עניין ולהביע ביקורת על מה שקורה בשלטון. מזכות זו נובעים גם חופש העיתונות וחופש ההפגנה.

ה. חופש ההתאגדות – זכותו של כל אדם להתאגד וליצור קשרים עם אנשים אחרים במטרה להקים קבוצות וארגונים שמקדמים דעות ואינטרסים שונים.

ו. חופש הדת וחופש מדת – זכותו של כל אדם להאמין בדת מסויימת, להשתייך אליה ולפעול לפי המצוות והפולחן שלה. זכות זו כוללת גם את החופש מדת, כלומר זכותו של אדם שלא להשתייך לשום דת מבלי שייכפו עליו מצוות או טקסי פולחן שלא מרצונו.

ז. חופש התנועה – זכותו של כל אדם לנוע ממקום למקום בחופשיות בכל תחומי המדינה. בנוסף, זכותו של אדם לצת מהמדינה לחו"ל ולחזור אליה ללא הגבלה.

ח. חופש העיסוק – זכותו של כל אדם לבחור לעצמו מקצוע או מקום עבודה כרצונו לצורך פרנסה והגשמה עצמית.

הזכות לקניין – זכותו של כל אדם להיות בעל רכוש, לשמור עליו וליהנות ממנו ללא חשש שיילקח ממנו. בנוסף, אסור לעשות שימוש ברכוש של אדם ללא רשותו. קניין יכול להיות חומרי (קרקע, בית, כסף וכו') או רוחני (המצאה, יצירה, פטנט וכו').

הזכות לכבוד – זכותו של כל אדם שלא להיות נתון ליחס משפיל ומעליב. זכותו שלא יעליבו אותו או ישפילו אותו מילולית או פיזית. הזכות לכבוד מורכבת מזכויות נוספות, שכל אחת מהן היא זכות בפני עצמה:

א. הזכות לפרטיות – זכותו של אדם לחיות את חייו ללא חשיפה, ללא התערבות וללא חדירה לחייו כנגד רצונו. אסור לגעת בחפציו ובגופו של אדם או לאסוף לגביו מידע ולפרסם עליו פרטים ללא הסכמתו.

ב. הזכות לשם טוב – זכותו של כל אדם ששמו לא יוכפש, ושלא יפורסם מידע שקרי אודותיו. אין לפרסם מידע שעלול לפגוע בשמו של האדם.

הזכות להליך הוגן – זכותו של כל אדם שנמצא בהליך משפטי (משפט, חקירה וכו') להיות מוגן מפני פגיעות לא מוצדקות ולקבל הליך משפטי לפי כללים הוגנים וידועים. זכות זו כוללת מספר עניינים: * אסור לחפש בביתו של אדם חשוד ללא צו בית משפט * אדם נחשב חף מפשע עד שהורשע * מעצר ראשוני מוגבל ל-24 שעות והארכתו תיעשה רק ע"י שופט * אין להעניש אדם ללא משפט * אדם זכאי לייצוג משפטי (עורך דין) במהלך משפט המתנהל נגדו * משפט צריך להתנהל בפומבי (פתוח לציבור) * זכותו של אדם לדעת במה הוא נאשם * זכות לערער על פסק דין * אובייקטיביות השופטים.

הזכות לשוויון – זכותו של כל אדם לקבל יחס שווה לזולתו, ללא הבדל דת, גזע, מין, לאום וכו'. כל בני האדם שווים בערכם ובזכויות שלהם. הזכות לשוויון באה לידי ביטוי בכמה דרכים:

א. שוויון בפני החוק – החוק מיושם על כולם בצורה שווה (אכיפה שוויונית), ובנוסף החוקים אינם מפלים בין בני האדם (שוויון בתוכן החוק).

ב. שוויון פוליטי – לכל האזרחים יש זכות שווה לבחור ולהיבחר. בנוסף, הקול של כל אדם בקלפי שווה לקול של כל אדם אחר.

ג. שוויון הזדמנויות חברתי-כלכלי – פתיחת אפשרויות בפני כל אדם לעבור ממעמד חברתי-כלכלי נמוך למעמד גבוה. למדינה אסור להפריע לאנשים להתקדם בצורה שווה.

הזכות לשוויון - מתי אסור לתת יחס שונה לשני אנשים שונים?

אפליה פסולה – מדיניות או יחס לא זהה כלפי אנשים שאין ביניהם הבדל או שההבדל ביניהם לא רלוונטי לאותו העניין (למשל, אי קבלת אדם לעבודה בגלל צבע עורו). הזכות לשוויון פירושה איסור אפליה. במדינה הדמוקרטית אסור לנקוט באפליה פסולה!

הזכות לשוויון - מתי מותר לתת יחס שונה לשני אנשים שונים?

הבחנה – מדיניות או יחס לא זהה כלפי אנשים שההבדל ביניהם רלוונטי לעניין מסוים, ולכן היחס השונה הוא מוצדק. השוני במקרה זה הוא קבוע ולא ניתן לשינוי ולכן יחס של הבחנה ניתן בד"כ לכל החיים. דוגמא - הקלות במבחנים לתלמידים לקויי למידה.

העדפה מתקנת – יחס מועדף שהמדינה נותנת לקבוצות אנשים שקופחו בעבר. מטרת היחס המועדף הוא לצמצם פערים בחברה ולהביא לשוויון ההזדמנויות חברתי-כלכלי. היחס המועדף ניתן לתקופה מוגבלת עד שהקבוצה שקופחה בעבר תצמצם פערים עם שאר החברה ותגיע לשוויון.

זכויות טבעיות - זכויות האזרח

הזכות לבחור ולהיבחר – זכותו של כל אזרח לבחור את מנהיגיו, ובנוסף זכותו להציע את עצמו כמועמד לשלטון.

הזכות להתאגדות – זכותו של כל אזרח להצטרף ולחבור לאזרחים אחרים, ולהקים ארגון שמטרתו לקדם אינטרס כלשהו.

הזכות לבקר ולפקח על השלטון – זכותו של כל אזרח להעביר ביקורת על השלטון ולהשגיח על מעשי השלטון, כדי שהשלטון לא יעשה מה שבא לו.

זכויות לא-טבעיות - זכויות חברתיות

זכויות המוענקות לאדם על ידי המדינה. המדינה יכולה להעניק אותן, לשנות אותן או לבטל אותן לגמרי. זכויות אלה תלויות ברצון של המדינה לשפר את החיים של אזרחיה. זכויות חברתיות וזכויות מיעוטים-קבוצה הן זכויות לא-טבעיות.

הזכות לרמת חיים – זכות שניתנת לאזרחים על פי החלטת הממשלה בהתאם למדיניות החברתית שלה. זכות זו מאפשרת לאדם קיום ברמה סבירה ואנושית, וזכות זו חיונית לקיומו של אדם חופשי. לדוגמא, באמצעות מתן סובסידיות וקצבאות לנזקקים כגון דמי אבטלה, חוק שכר מינימום, סובסידיות וכו'.

הזכות לדיור – לכל אדם יש זכות לקורת גג ולמגורים נאותים. הסיוע מהממשלה יכול להינתן בדרכים שונות, כגון, דיור ציבורי למעוטי יכולת ולמחוסרי בית, מענקים לדיור, משכנתאות, הלוואות לדיור בתנאים נוחים וכו'.

הזכות לטיפול רפואי – זכות האזרחים לקבל במימון המדינה את השירותים הרפואיים הנחוצים לשמירה על בריאותם, מכיוון שלכל אדם יש זכות לחיות בגוף בריא ושלם. הסיוע של המדינה מתבטא במתן סל שירותים רפואיים בסיסי, סל תרופות בסיסי וכו'.

זכויות עובדים ותנאי העסקה – זכות חברתית לעבודה ולתנאי העסקה נאותים וסבירים. תנאים אלה נקבעים על ידי המדינה באמצעות חקיקה. חקיקה זו קובעת את שכר המינימום של העובדים, מגבילה את מס' שעות העבודה, אוסרת על הלנת שכר, קובעת ימי מנוחה ותנאי עבודה סבירים, מגנה מפני אבטלה, מעניקה פנסיה ומבטיחה שכר שווה עבור עבודה שווה.

הזכות לחינוך – כל אדם במדינה זכאי לרכוש השכלה במימון המדינה כדי שיוכל לרכוש ידע, ומיומנויות אישיות וחברתיות שיאפשרו לו להיות אזרח עצמאי בעתיד ולרכוש מעמד בחברה. החינוך צריך להיות שוויוני ובחינם, מתוך אמונה שהחינוך וההשכלה הם המפתח להתקדמות ולהשתלבות בחברה.

מטרת הזכויות החברתיות היא לשפר את החיים של האזרחים במדינה!